יום חמישי, 7 בדצמבר 2017

רזאל והסרט השחור

תחילה לא חשבתי להתייחס לזמר הדתי יונתן רזאל שהדביק על עיניו סרט שחור כדי שלא לראות את הנשים שרקדו למרגלות הבמה שעליה הופיע, דוקא מאמרה המנומק של אריאנה מלמד הבוקר בגלריה של  הארץ שהגנה עליו, הוא שהטריד אותי כל היום. מלמד ראתה במעשה ציות למצוות שמירת עיניים, "ולא תתורו אחרי לבבכם, ואחרי עיניכם, אשר אתם זונים אחריהם, למען תזכרו, ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלהיכם" (במדבר, פרק ט"ו), להלן הפיסקה כולה, המתייחסת למצוות ציצית: "ויאמר ה' אל משה לאמר: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת: והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם, ולא תתורו אחרי לבבכם ןאחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם, והייתם קדושים לאלהיכם: אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים, אני ה' אלהיכם". לדברי מלמד, כל עוד רזאל איננו מונע מנשים להקשיב לו ולהתלבש כרצונן ולרקוד כרצונן, ורק מכסה את עיניו, כל עוד איננו פוגע בזכויות הנשים, אין כל רע בהדבקת הסרט על עיניו כדי שלא לראותן. זהו בעיניה אך ורק ביטוי לתפיסה הרבנית שגבר חייב להישמר מכל משמר שמא יתפרצו יצריו הדמוניים.
ראשית אינני יכולה שלא להתייחס לפסוק עצמו, שמלמד מצטטת תוך קבלת הפרשנות המיזוגנית המאוחרת שלו. מצוות ציצית לא נועדה למנוע סכנת צפייה בנשים, אלא סכנת עבודה זרה. ראיית הציצית התכולה, שצבעה כצבע השמיים, אמורה להזכיר לנושא הציצית את מחויבותו לאלהים, כדי שלא יזנה לבבו אחר אלהים אחרים, כמו שנאמר בדברים ל"א פסוק ט"ז: "ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי ניכר-הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי איתו". הביטוי "לזנות אחרי אלהים אחרים" חוזר במקרא בצורות שונות, ובשום מקום אין עניינו הפקרות מינית אלא עבודה זרה. החלפת איסור עבודה זרה באיסור צפייה בנשים מרקדות הוא מסימני הזמן הזה, שהדת היהודית כולה נצטמצמה בו לשנאת נשים וביזוין.
כן, ביזוי הנשים, כי יחסים בין אדם לרעהו אינם מצטמצמים להימנעות מפגיעה בזכויות הזולת. הם כוללים גם כבוד והתנהגות נעימה לזולת כדברי שמאי בפרקי אבות "הוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות". מכיוון שבספר בראשית א' נאמר לנו "ויברא אלהים את האדם בצלמו, בצלם אלהים ברא אותו, זכר ונקבה בראם", הרי שגם הנשים הן בכלל אדם, וגם אותן יש לקבל "בסבר פנים יפות", ולא בהדבקת סרט שחור על העיניים, שמסמן: "אינני רוצה לראותכן." כל כך אינני רוצה לראותכן, שלא די לי סתם לעצום את עיניי. הרי למי שאיננו רוצה לראות דבר מה העניק האל עפעפיים שאפשר לעצום בקלות, ולו עצם רזאל את עיניו איש לא היה מתרגש מכך. אולי בכלל היו חושבים שהוא עוצם את עיניו מההתרגשות שמעוררת בו השירה, ולא ממראה הנשים המרקדות לפניו. אבל רזאל רצה לסמן שאיננו רוצה לראות את הנשים, שלדברי מלמד "רקדו בשמחה על גבול האקסטזה", שכאן היא כבר רומזת שהנשים נהגו בפריצות, שזה כבר באמת מעליב ומרגיז, כי ריקודן ביטא שמחה תמימה ולא הפגנת מיניות. רזאל רצה לסמן את הסתייגותו מהן בצורה כה מפורשת, שלא הסתפק בעצימת עיניים והדביק על עיניו סרט שחור.
בניגוד למה שכותבת מלמד, הדבקת הסרט השחור על העיניים, כמו פרקטיקות אחרות שמבזות נשים, איננה מבטאת רק פחד שמא לא ישלוט הגבר ביצריו. היא בהחלט מביעה דיעה על טבען של נשים. הדמוניות בתפיסה הרבנית איננה מיוחסת ליצרים הגבריים, אלא לטבע הנשי, שנתפס כמכיל יסוד שטני, יסוד מכשף, בדומה לסירנות שיש לאטום את האוזניים בפני שירתן כדי שלא לרדת למצולות. זהו גם המקור האמיתי לאיסור המגונה על שירת נשים בלבד, שכן איש איננו אוסר על נשים להקשיב לשירת גברים, מה שהיה נדרש לו באמת היה מדובר בצניעות. הגברים נחשבים כמי שיש בהם יסוד אלוהי, והנשים כמי שיש בהן יסוד שטני. ציד המכשפות לא נבע מאמונה שהנשים עצמן הן בעלות כוח מכשף, אלא מאמונה שהנשים שהואשמו בכישוף הפכו לבנות זוגו של השטן שהיפרה אותן בזרעו הירוק והקר – תיאורים אלה מופיעים באינספור משפטי מכשפות מן המאות ה-16 וה-17, והם חילחלו גם ליהדות, שמעולם לא הצטיינה באהבת נשים, ותמיד העדיפה להתחיל את התנ"ך בפרק ב', ולראות באשה רק צלע מצלעות אדם, כלומר עצם, תרתי משמע, לא אדם. דרישות הצניעות כביכול, שדורשות מנשים להתפלל מאחורי מחיצה, להימנע מלהשמיע קול, ואף לעבור למדרכה אחרת, אינן רק ביטוי לקושי כביכול של הגבר לשלוט ביצריו למראה אשה. אלה הם ביטויים לאמונה שהאשה מכילה יסוד שטני שלא רק מעורר את יצרו של הגבר, אלא גורם לו לאבד עליו שליטה, לאבד שליטה לא משום שאיננו שולט ביצרו אלא משום שהיסוד השטני באשה חזק ממנו.
את כל התחושות והאמונות האלה ביטא והחצין יונתן רזאל כשהדביק על עיניו את הסרט השחור כדי שלא לצפות בנשים ששירתו עוררה בהן שמחה תמימה שהן נתנו לה ביטוי. היה מכובד יותר והרבה פחות מעליב אם היה פשוט מבקש מהן לשבת ולא לרקוד – בקשה סבירה שזמר יכול להפנות לקהלו, וטועה מלמד אם היא חושבת שיש חציצה גמורה בין דיכוי זכויות הנשים בישראל לבין הפרקטיקות המאוסות שהפכו נפוצות במגזר הדתי והחרדי להגנת הגבר מהיסוד הדמוני הקיים כביכול באשה. מי שזקוק להדבקת סרט שחור על עיניו כדי להתגונן משמחתן של נשים, לא ימנע גם מפגיעה בזכויותיהן, ובכל מקרה גם הלבנת פניהן של נשים שלא זממו כל רע היא מעשה ראוי לגנאי.